(1) קורוזיה אחידה. כרום הוא היסוד הקל ביותר למעבר. בסביבה האטמוספרית, סגסוגות ברזל-כרום עם תכולת כרום של יותר מ -12% יכולות להיות פסיביות בעצמן. בתווך מחמצן, ניתן להעביר את תכולת הכרום כאשר תכולת הכרום היא יותר מ -17%. במדיום אגרסיבי מאוד, כרום גבוה ומוליבדן, ניקל, נחושת ויסודות אחרים יכולים להשיג עמידות טובה בפני קורוזיה.
(2) קורוזיה בין-גרנולרית. פלדות אל-חלד ברזליות סובלות מקורוזיה בין-גרנולרית כמו פלדות אל-חלד אוסטניות, אך טיפולי רגישות וטיפולי חום כדי למנוע קורוזיה זו הם בדיוק ההפך. פלדת אל-חלד פריטית נוטה לקורוזיה בין-גרנולרית כאשר היא מרווה מעל 925 מעלות צלזיוס, וניתן לבטל את המצב (מצב רגיש) הרגיש לקורוזיה בין-גרנולרית על ידי התמזגות קצרת טווח בטמפרטורה של 650~815 מעלות צלזיוס. הקורוזיה הבין-גרנולרית של הפלדה הפריטית היא גם תוצאה של כרום לקוי עקב משקעי קרביד. לכן, הפחתת תכולת הפחמן והחנקן בפלדה והוספת יסודות כגון טיטניום וניוביום יכולים להפחית את הרגישות לקורוזיה בין-גרנולרית.
(3) קורוזיה מתפרצת וקורוזיה של סדקים. כרום ומוליבדן הם היסודות היעילים ביותר לשיפור העמידות בפני קורוזיה של פיתולים וסדקים של נירוסטה. כאשר תכולת הכרום עולה, גם תכולת הכרום בסרט התחמוצת עולה, והיציבות הכימית של הסרט עולה. מוליבדן נספג על פני המתכת הפעילים בצורה של MoO4, המעכב את פירוק המתכת, מקדם הסגה מחדש ומונע את הרס הסרט. לכן, כרום גבוה ומוליבדן ferritic נירוסטה יש עמידות מצוינת pitting ו קורוזיה crevice.
(4) עמידות לפיצוח קורוזיה בלחץ. בשל המאפיינים של המבנה, נירוסטה ferritic הוא עמיד בפני קורוזיה במדיום שבו נירוסטה austenitic מייצרת פיצוח קורוזיה מתח.
