הטומאה המזיקה הנפוצה ביותר באלומיניום היא ברזל. בתהליך הייצור של בניית פרופילי אלומיניום, כאשר תכולת הברזל גדולה מ-0.25 אחוזים, לא ניתן להשיג גוון צבע רגיל. ככל שתכולת הברזל עולה, הברק פוחת, וגוון הצבע נוטה להיות כחול, עם אפור בהיר ואפור בהיר שקשה להסתכל עליהם.
כאשר תכולת הסיליקון בזהב נמוכה, השפעת הברזל משמעותית יותר. כאשר תכולת הסיליקון גבוהה, ניתן להקל במידה מסוימת על ההשפעות המזיקות של הברזל. בשלב זה, ברזל וסיליקון יוצרים תרכובות בין-מתכתיות של AlFeSi, תוך שהם צורכים עודף סיליקון. הסיבה העיקרית לכך שברזל משפיע על הצביעה היא היווצרות של מבנים מחודדים או בצורת מוט בין ברזל לאלומיניום, הנעים בין כמה מיקרומטרים לעשרות מיקרומטרים. פוטנציאל האלקטרודה שלו שונה מזה של האלומיניום, המשפיע על האחידות וההמשכיות של צביעת החמצון וגם מפחית את הברק והשקיפות של סרט התחמוצת, ומשפיע על אפקט הצביעה.
כמות קטנה של נחושת מועילה לתכונות המכניות ולבהירות פני השטח של הפרופיל, מבלי להפחית את עמידות הקורוזיה שלו. אבל כאשר תכולת הנחושת גבוהה, סרט התחמוצת נוטה להיות שחור, מה שניתן לראות בעין בלתי מזוינת. כמות קטנה של מנגן יכולה במידה מסוימת לחסל את ההשפעות המזיקות של מבנה AlFeSi ולהפחית את יצירת קווי האקסטרוזיה. עם זאת, כאשר תכולת המנגן גבוהה, סרט התחמוצת נוטה להצהיב, וככל שתכולת המנגן עולה, הוא מתפתח בהדרגה לקראת צבע צהוב חום, וכתוצאה מכך אפקט צביעה גרוע יותר. כאשר תכולת האבץ גבוהה, זה מגביר את קושי האקסטרוזיה, גודל הגרגירים של הפרופיל גס, גם אובדן העובש גדול, סרט התחמוצת חלבי, וזה מוביל להצטברות יוני אבץ בתמיסת הקורוזיה הבסיסית. , הגורם לאבץ להתהפך על הפרופיל ולייצר עור אגסים מבריק כמו כתמים.
כאשר תוכן הטיטניום גדול מ-{{0}}.1 אחוז , יש לכך השפעה משמעותית על גוון הצבע והבדל הצבעים של צביעת הפרופיל, אשר נגרמת על ידי חוסר האחידות של טיטניום. לכן, על מנת להבטיח את איכות פני השטח של הפרופיל, יש לשלוט על תכולת הברזל מתחת ל-0.25 אחוז, ותכולת זיהומים אחרים צריכה להיות פחות מ-0.1 אחוז.
