לפי שיטות הגלוון השונות, תהליכי הייצור וכמויות הגלוון, הוא מחולק ליריעות פלדה מגולוונת חמה(GI) ויריעות פלדה מגולוונת אלקטרוליטית (EG). ישנם הבדלים גדולים במאפיינים שלהם בהיבטים שונים:
מנקודת מבט של המראה, בהירות פני השטח של EG טובה יותר מזו של GI, אך באמצעות טיפול פני השטח, GI יכול גם להשיג בהירות טובה מאוד;
ניתן ליצור שכבה של סגסוגת אבץ-ברזל בין השכבה המגולוונת של GI לבין לוחית הפלדה, מה שיכול להפוך את השכבה המגולוונת לחזקה יותר. עם זאת, השכבה המצופה באבץ של EG דקה ואינה יכולה ליצור שכבת סגסוגת אבץ-ברזל. לכן, ל-GI יש תכונות אנטי קורוזיה וחלודה טובות יותר. עבור EG; כמות הגלוון של GI יכולה להגיע ליותר מ-45 גרם למ"ר, בעוד שכמות הגלוון של EG היא רק כ-20 גרם. כמות הגלוון תשפיע ישירות על הגנת הקרינה ועמידות החמצון של לוח הפלדה;
בהשוואה ל-EG, ל-GI יש ספיחה חזקה יותר לגלים אלקטרומגנטיים, במיוחד לגלים אלקטרומגנטיים בתדר נמוך. יחד עם זאת, לחומר זה יש גם פיזור חום ומוליכות טובים יותר, והוא יכול להתנגד ביעילות לגלים אלקטרומגנטיים בתדר גבוה.
המצופים האלקטרוניים בהירים כמו כספית, ואילו המצופים החמים שחורים. אבץ מסיס בקלות בחומצה ובאלקלי, ולכן הוא נקרא מתכת אמפוטרית. אבץ כמעט ולא משתנה באוויר יבש. באוויר לח יווצר סרט אבץ פחמתי בסיסי צפוף על פני האבץ. באטמוספרות גופרית דו חמצני, מימן גופרתי ואטמוספרות ימיות, לאבץ יש עמידות לקורוזיה ירודה. במיוחד באווירה של לחות גבוהה וטמפרטורה גבוהה המכילות חומצות אורגניות, השכבה המגולוונת נכרת בקלות.
האלקטרודה הסטנדרטית של אבץ היא -0.76V. עבור פלדה, הציפוי החדש הוא ציפוי אנודי. הוא משמש בעיקר למניעת קורוזיה של פלדה, וביצועי ההגנה שלו קשורים קשר הדוק לציפוי.
ההבדל בין גלוון אלקטרו לגלוון בחום:
1. העובי שונה, שכבת האבץ האלקטרו-גלוונת דקה יותר, ושכבת האבץ המגולוון החמה עבה יותר (עבה בהרבה);
2. המראה שונה, המראה של מגולוון אלקטרו חלק ובהיר, בעוד המראה של מגולוון בחום מחוספס ובעל ברק גרוע;
3. סביבות היישום שונות, גלוון אלקטרו משמש במצבים כלליים, וגלוון בטבילה חמה משמש במצבי חוץ.
